על רקע מרכזיותו של הדיון בזכות לדיור כחלק מהמאבק החברתי בישראל סקר הקורס את מרכזיות המגורים לרעיונות היסוד של מדינת הלאום והאזרח הריבוני, ובהתאם לחוזה הבסיסי בין מדינה ואזרחים.
הקורס התמקד בפרקטיקות התכנון והמחייה במגורים מהפרספקטיבות המקבילות של המתכננים והדיירים.
הסטודנטים בקורס סקרו תהליכי דיור ומדיניות מגורים בקונטקסט רחב של מקרי מבחן ברחבי העולם ובטווח ההיסטורי של התפתחות העיר המודרנית ומדינת הלאום במאות ה-19 וה-20. בנוסף בחנו הסטודנטים את ההשתנות במשמעות המגורים כסוגיה חברתית-אדריכלית באמצעות סקירה היסטורית של סוגיות מגורים המאפשרת תובנות לגבי מאבקים לקורת גג ושאלות של מדיניות דיור.
במובן הרחב, השתמש הקורס במגורים בכדי לבחון סוגיות של מרחב וחברה, מדינה ושוק, כוח ושינוי.
הסטודנטים בקורס פעלו במאהל ארלוזרוב בתל אביב, בו מתגוררים מחוסרי בית ויחד עימם, ועם פעילים חברתיים וארגונים הפועלים במקום, הקימו כיפות גיאודזיות המשמשות מקום מגורים אלטרנטיבי עבור דרי הרחוב.
העבודה עם דרי הרחוב היתה תהליך מחקרי שכלל תיעוד משתתף בתהליך הבניה, מחקר של טכנולוגיית הבניה והשיקולים הכלכליים, הסטטוטוריים והחברתיים הכרוכים בה.
ניתן להתרשם משתי עבודות שנכתבו על ידי סטודנטיות בחלק ממשימות הקורס.
בשנת תשע"ה ניתן הקורס בשנית ובמסגרתו עסקו הסטודנטים בתהליך תכנוני מחקרי עם הקהילה והשתתפו בהאקתון שמטרתו היתה לפתח רעיונות חדשניים לפתרון מצוקת הדיור בישראל.
