הקורס הינו קורס בינתחומי הממוקם על התפר בין ארכיטקטורה לחינוך, במטרה לקדם שיתוף פעולה מחקרי ויצירתי בין תהליכי תכנון, לבין תהליכי החיים כפי שילדים חיים אותם.
הקורס פעל בהשראת גישת החינוך של Reggio Emilia שבאיטליה, הקרויה על שם העיר בה היא נוסדה. גישה זו הינה גישה יצירתית המשלבת תחומים רבים (כוריאוגרפיה, ארכיטקטורה, מוסיקה, ציור, פיסול, עיצוב, ועוד). הגישה פועלת במגוון שפות לביטוי היחסים בין הילדים לבין עירם, ורואה ביחסים עם המקום, בסיס להתפתחות של זהות וצורה ובסיס התפתחותי עבור החברה כולה.
הקורס פעל כמחקר משותף של סטודנטים וילדי בית הספר היסודי (הגיל הרך) לבחינת המרחב העירוני כתשתית ערכית ופיזית לתהליכי תכנון הדן במרחב הציבורי על פי תפיסתם ופליאתם הייחודית של הילדים, הנותן ביטוי לקולם הייחודי של הילדים ורואה בהם שותפים שווים בעלי ידע ייחודי. במסגרת הקורס, פעלו סטודנטים ותלמידים מבית הספר היסודי בית יהושע בנשר אזורים נבחרים בעיר. אזורים אלה שימשו מעבדה וזירה לניסוי ולפעולה משותפים.
הקורס עסק בבניית מתודולוגיה משותפת לארכיטקטורה ולחינוך בעיצוב סביבות עירוניות ובראיית החינוך כמחולל עירוני ומרחבי. התשומות של הקורס היו חינוכיות ומרחביות כאחד: בפן החינוכי פותחו כלים לבניית יחסים עם המרחב ולפיתוח שייכות, זהות ושותפות של הילדים בעיצוב המרחב ובפן המרחבי נוסחו הבנות מרחביות מתוך פועלם ותפיסתם של הילדים. התכנים התיאורטיים והמעשיים נבנו בהשראת הגישה של Reggio Emilia והתבססו על מחקר התזה של צמרת הראל-כנות: יחסי עיר וילדים במרחב – צורה ביטוי והבנייה הדדית. הקורס פעל ליצירת ידע חדש אודות המקום הספציפי ואודות היחסים ילדים – עיר באופן כללי.
קרדיט לצילומים: צמרת הראל-כנות
